עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

כנסיית האל הכול יכול נוצרה בעקבות הופעתו ועבודתו של האל הכול יכול – ישוע האדון ששב – המשיח של אחרית הימים, וגם תחת שיפוטו וייסורו הצודקים. הכנסייה כוללת את כול אלו שמקבלים באמת ובתמים את עבודתו של האל הכול יכול באחרית הימים, אשר דבר האל כובש ומושיע אותם. את הכנסייה ייסד אך ורק האל הכול יכול, באופן אישי. הוא מנהיג ורועה את הכנסייה באופן אישי - אף אדם לא ייסד את הכנסייה. זוהי עובדה שבה מכירים כל האנשים הנבחרים בכנסיית האל הכול יכול.
נושאים
האמת  (474)
אלוהים  (364)
ספרים  (302)
המשיח  (211)
הבורא  (122)
ישוע המשיח  (114)
מזמורים  (96)
גאולה  (87)
סרטונים  (66)
האלוהים  (56)
ישוע  (48)
האל  (45)
ריקודי הלל  (45)
אמת  (44)
שירי קודש  (40)
קול של אלוהים  (34)
אמונה באלוהים  (33)
הבשורה  (32)
דבר אלוהים  (30)
ישועה  (29)
אחרית הימים  (27)
משיח  (23)
דרך החיים  (22)
מקהלה  (22)
מנוחה  (20)
האל הכול יכול  (17)
ציות  (14)
דקלומי דבר האלוהים  (13)
שיפוט  (13)
כתבי הקודש  (12)
רוח הקודש  (10)
התגלמות בבשר ודם  (9)
יעד  (9)
תפילה  (9)
הכרת אלוהים  (8)
כנסיית האל הכול יכול - מזמורים  (8)
שירים חדשים  (8)
כנסייה  (7)
אמונה  (6)
מזמור  (6)
אהבה  (5)
דקלומי  (5)
סרטוני התנסות ברדיפה  (5)
אהבתו של אלוהים  (4)
אור  (4)
כנסיית האל הכול יכול  (4)
כנסיית האל הכול יכול - ספרים  (4)
עדות  (4)
שירים חדשים של המלכות  (4)
אהבה לאלוהים  (3)
ברק ממזרח - ספרים  (3)
הישועה  (3)
המנון  (3)
חכמה  (3)
יהוה  (3)
מוזיקה ישראלית  (3)
מזמורי הלל  (3)
Faith  (2)
אהבת אלוהים  (2)
ברק ממזרח  (2)
גורל  (2)
החיים  (2)
המלכות  (2)
הריבון על הכול  (2)
רצון האל  (2)
שיר תודה לאלוהים  (2)
שמיים  (2)
אפליקציית כנסיית האל הכול יכול  (1)
ברק ממזרח - הריבון על הכול  (1)
בשורה  (1)
גאולה.מזמורים  (1)
דקלום על במה  (1)
דרמה מוסיקלית  (1)
האל הכול יכולהמשיחישועאלוהים  (1)
הברק ממזרח  (1)
התגלמות בבשר וד  (1)
ותחייתו  (1)
חופש  (1)
טיהור האדם  (1)
ידע  (1)
ידקלומי דבר האלוהים  (1)
יש  (1)
כנסיית האל הכול יכול - סרטונים  (1)
להלל  (1)
להתפלל  (1)
לולא הושיעני אלוהים  (1)
לחיים  (1)
ללכת אחרי  (1)
מבורך  (1)
מוסיקה לחיים  (1)
מושיע  (1)
מזמור דברי אלוהים  (1)
מים חיים  (1)
סרטוני  (1)
סרטים חדשים  (1)
ריבונות  (1)
שיר קודש  (1)
שירים על אלוהים  (1)
תודה אלוהים  (1)
תודה לאלוהים  (1)
תפארת לאל  (1)
תפילת  (1)
אפליקציית כנסיית האל ה


אפליקציית כנסיית האל ה


אפליקציית כנסיית האל


כנסיית האל הכול יכול
כנסיית האל הכול יכול

כיצד להכיר את טבעו של אלוהים ואת תוצאת עבודתו

25/11/2018 00:45
שבחו את אלוהים
ספרים, אלוהים, האמת, הבורא, המשיח



כיצד להכיר את טבעו של אלוהים ואת תוצאת עבודתו


שאלה מעשית מעלה דברים שונים שמביכים את בני האדם


יש עוד סוג של בן אדם, שסופו הוא המצער ביותר. אלה הם בני האדם שאני הכי פחות נהנה לדבר עליהם. סופו של אדם כזה לא מצער משום שאלוהים מעניש אותו, או משום שהדרישות שאלוהים מציב לו הן קשוחות ושיש לו סוף מצער. במקום זאת, זהו סוף מצער משום שבני האדם האלה מביאים אותו על עצמם, כפי שנאמר לרוב: הם כורים לעצמם קבר. איזה סוג של בן אדם הוא זה? האדם לא צועד בדרך הנכונה, וסופו מתגלה מראש. אלוהים רואה באדם כזה את מטרת התיעוב המרכזית שלו. כפי שבני האדם אומרים, בני האדם האלה הם המצערים ביותר. אדם כזה הוא נלהב מאוד כשהוא מתחיל להיות חסיד של אלוהים. הוא משלם מחירים רבים. יש לו דעה טובה על ההשקפה המתבטאת בעבודתו של אלוהים. הוא מלא בדמיונות על העתיד שלו. הוא בוטח באלוהים במיוחד ומאמין שאלוהים יכול להשלים את האדם ולהביא את האדם ליעד רב-כבוד. אולם, מסיבה כלשהי, לאחר מכן, האדם הזה בורח במהלך עבודתו של אלוהים. מה פירוש הדבר שהאדם הזה בורח? פירוש הדבר שהוא נעלם מבלי לומר שלום, מבלי להשמיע קול. הוא עוזב מבלי לומר מילה. על אף שאדם כזה טוען שהוא מאמין באלוהים, הוא לעולם לא מכה שורש בנתיב האמונה באלוהים. לפיכך, גם אם הוא האמין זמן רב, הוא בכל זאת מפנה עורף לאלוהים. יש כאלה שעוזבים כדי להיכנס לעולם העסקים, יש כאלה שעוזבים כדי לחיות את חייהם, יש כאלה שעוזבים כדי להתעשר, יש כאלה שעוזבים כדי להתחתן, להוליד ילד... בין בני האדם שעוזבים, יש כאלה שמצפונם מתעורר והם רוצים לחזור, ואילו אחרים מתקשים לשרוד ונודדים בעולם שנים על גבי שנים. הנוודים האלה חוו סבל רב, והם מאמינים שהחיים בעולם כואבים מדי, ושהם לא יכולים להתנתק מאלוהים. הם רוצים לחזור לבית האל כדי לקבל נחמה, שלווה ושמחה, וממשיכים להאמין באלוהים כדי להימלט מאסון, או כדי להינצל ולזכות ביעד יפהפה. זאת משום שבני האדם האלה מאמינים שאהבתו של אלוהים לא יודעת גבול, שחסדו של אלוהים בלתי נדלה ושאי אפשר להשתמש בו עד תום. הם מאמינים שאלוהים צריך לסלוח ולהיות סובלני כלפי בני האדם, ללא קשר למעשיהם בעבר. בני האדם האלה אומרים שהם רוצים לחזור ולמלא את חובתם. יש כאלה שאפילו תורמים חלק מרכושם לכנסייה, בתקווה שזו הדרך לשוב לבית האל. מהו יחסו של אלוהים כלפי אדם כזה? כיצד צריך אלוהים לקבוע את סופו? אתם מוזמנים להתבטא. (חשבתי שאלוהים יקבל אדם כזה, אבל אחרי מה ששמעתי עכשיו, אולי האדם הזה לא יתקבל שוב.) ומהו ההסבר שלך לכך? (אדם כזה מתייצב בפני אלוהים כדי שסופו לא יהיה מוות. הוא לא בא כתוצאה מכנות אמיתית. במקום זאת, משום שהוא יודע שעבודתו של אלוהים קרובה לסיום, הוא בא במחשבה השגויה שהוא יקבל ברכות.) לדבריך, האדם הזה לא מאמין באלוהים בכנות, ולכן אלוהים לא יכול לקבל אותו? זו כוונתך? (כן.) (אני הבנתי שאדם כזה הוא אופורטוניסט, ושהוא לא מאמין באלוהים בכנות.) הוא לא מאמין באלוהים באמת – הוא אופורטוניסט. יפה אמרת! האופורטוניסטים האלה הם בני האדם מהסוג שכולם שונאים. הם פשוט זורמים עם הזרם, והם לא ינקפו אצבע אלא אם יצא להם מזה משהו. מובן שהם בזויים! האם יש לעוד אח או אחות דעה? (אלוהים לא יקבל אותם עוד משום שעבודתו של אלוהים עומדת להסתיים וזה הזמן שבו נקבע סופם של בני האדם. זה הזמן שבו בני האדם האלה רוצים לחזור. הם לא חוזרים משום שהם רוצים לעסוק באמת – הם רוצים לחזור משום שהם רואים שמתרחשים אסונות, או שהם מושפעים מגורמים חיצוניים. אילו באמת היה להם לב השואף לאמת, הם מעולם לא היו בורחים באמצע הדרך.) האם יש עוד דעות? (הם לא יתקבלו. אלוהים באמת נתן להם הזדמנויות, אבל היחס שלהם כלפי אלוהים היה תמיד התעלמות גמורה. בלי קשר לכוונותיו של האדם הזה, אפילו אם הוא באמת רוצה לכפר על חטאיו, אלוהים בכל זאת לא יקבל אותו. זאת משום שאלוהים כבר נתן לו הם הרבה הזדמנויות, אך הוא כבר הפגין את היחס שלו: הוא רצה לעזוב את אלוהים. לפיכך, כשהוא חוזר עכשיו, אלוהים לא יקבל אותו.) (אני גם מסכים שאלוהים לא יקבל אדם כזה, מפני שאם אדם ראה את הדרך האמיתית, חווה את עבודתו של אלוהים במשך זמן כה רב, והוא עדיין יכול לחזור לעולם, לחזור לידיו של השטן, זוהי הבגידה הכי גדולה באלוהים. על אף העובדה שמהותו של אלוהים היא רחמים ואהבה, הדבר תלוי בסוג האדם שהיא מופנית אליו. אם האדם הזה מתייצב בפני אלוהים בחיפוש אחר נחמה, כדי לשים את מבטחו במשהו, הרי שהוא פשוט לא מסוג בני האדם שמאמינים באלוהים בכנות, ורחמיו של אלוהים כלפיו יהיו מוגבלים בלבד.) מהותו של אלוהים היא רחמים, אז מדוע הוא לא מעניק לאדם כזה קצת יותר רחמים? עם קצת רחמים, האם הוא לא יקבל הזדמנות? בעבר, נאמר לרוב: "אלוהים רוצה להושיע כל אדם ואדם, והוא לא רוצה שאף אדם יאבד. אם יש לאלוהים מאה כבשים ואבד אחד מהם, הוא יעזוב את התשעים ותשעה ויחפש את האובד." כיום, האם אלוהים צריך לקבל אדם כזה, לקבל אותו ולתת לו עוד הזדמנות, בזכות אמונתו האמיתית באלוהים? למעשה, זו לא שאלה קשה. היא פשוטה מאוד! אם אתם באמת תופסים את אלוהים ומבינים אותו כראוי, אין צורך בהסברים רבים. גם אין צורך בהשערות רבות, נכון? התשובות שלהם הן בכיוון הנכון, אך עדיין יש פער מסוים בינן לבין אלוהים.


זה עתה, כמה מכם היו בטוחים שאלוהים לא יוכל לקבל אדם כזה. אחרים לא היו כל כך בטוחים, והאמינו שאלוהים אולי יקבל אותו ואולי לא יקבל אותו. זהו יחס מתון יותר. לעומת זאת, היו כאלה שהשקפתם הייתה שהם מקווים שאלוהים יקבל אדם כזה. זהו היחס המעורפל. מי שמחזיק ביחס הוודאי סבור שאלוהים עבד עד כה ושעבודתו הסתיימה, ולכן אלוהים לא צריך לנהוג בבני האדם האלה בסובלנות, ושהוא לא לקבל אותם שוב. מי שמחזיק ביחס המתון סבור שיש לטפל במקרים האלה לגופם: אם לבו של האדם הזה לא יכול להתנתק מאלוהים, ואם הוא עדיין מאמין באלוהים באמת ומחפש את האמת, הרי שאלוהים לא צריך לזכור את חולשותיו וליקוייו בעבר. על אלוהים לסלוח לו, לתת לו עוד הזדמנות, לאפשר לו לחזור לבית האל ולקבל את ישועתו של אלוהים. עם זאת, אם האדם הזה יברח שוב, זה השלב שבו אלוהים לא ירצה את האדם הזה ואי-אפשר יהיה לומר שנעשה לאדם הזה עוול. יש קבוצה נוספת שמקווה שאלוהים יוכל לקבל את האדם הזה. הקבוצה הזו לא יודעת בוודאות אם אלוהים מקבל בני אדם כאלה או לא. אם חברי הקבוצה הזו סבורים שאלוהים צריך לקבל את בני האדם האלה, אך אלוהים לא מקבל אותם, משמע שהשקפתם של חברי הקבוצה הזו לא עולה בקנה אחד עם השקפתו של אלוהים. אם חברי הקבוצה הזו סבורים שאלוהים לא צריך לקבל את בני האדם האלה, אך אלוהים אומר שאהבתו כלפי האדם לא יודעת גבול ושהוא מוכן לתת לאדם הזה עוד הזדמנות, הרי שזו דוגמה לבורות אנושית המוצגת לראווה, הלא כן? כך או כך, לכל אחד מכם יש השקפה משלו. ההשקפות האלה הן ידע במחשבות שלכם. הן גם משקפות את האופן העמוק שבו אתם מבינים את האמת ואת האופן שבו אתם מבינים את כוונותיו של אלוהים. ניסוח טוב, לא? נפלא שיש לכם דעות בעניין הזה! אולם עדיין מרחף סימן שאלה על הדעות שלכם – האם הן נכונות או לא? אתם לא חוששים קצת? "אם כן, מה נכון? אין באפשרותי לראות בבירור, ואין באפשרותי לדעת בדיוק מה אלוהים חושב. אלוהים לא אמר לי כלום. איך אוכל לדעת מה אלוהים חושב? יחסו של אלוהים לאדם הוא אהבה. על פי יחסו של אלוהים בעבר, הוא אמור לקבל את האדם הזה. אך אין לי דרך לדעת בבירור מה יחסו הנוכחי של אלוהים – ביכולתי רק לומר שאולי הוא יקבל את האדם הזה ואולי לא." זה מגוחך, נכון? זה ממש בלבל אתכם. אם אין לכם השקפה נאותה בעניין הזה, מה תעשו כשיבוא אדם כזה לכנסייה שלכם? אם לא תנהלו את העניין כהלכה, אולי תפגעו באלוהים. האין זה נושא מסוכן?


מדוע אני רוצה לשאול אתכם על השקפותיכם בנוגע לנושא שדנתי בו זה עתה? אני רוצה לבחון את השקפותיכם, לבדוק עד כמה אתם מכירים את אלוהים, עד כמה אתם מבינים את כוונותיו של אלוהים ואת יחסו של אלוהים. מה התשובה? התשובה נעוצה בהשקפה שלכם. חלקכם שמרנים מאוד, וחלקכם משתמשים בדמיון כדי לנחש. מה פירוש הדבר "לנחש"? פירוש הדבר הוא שכאשר אין לכם מושג מה אלוהים חושב, אתם ממציאים רעיונות חסרי בסיס על כך שאלוהים אמור לחשוב כך או אחרת. אתם לא באמת יודעים אם הניחוש שלכם נכון או לא, ולכן אתם מבטאים השקפה מעורפלת. מה אתם רואים לנוכח העובדה הזו? כשבני האדם הם חסידים של אלוהים, הם ממעטים להתייחס לכוונותיו של אלוהים וממעטים להבחין במחשבותיו של אלוהים וביחסו לאדם. אתם לא מבינים את מחשבותיו של אלוהים, ולכן כששואלים אתכם שאלות בנוגע לכוונותיו של אלוהים וטבעו של אלוהים, אתם מתבלבלים. אתם לוקים בחוסר ודאות מוחלט, ואתם מנחשים או מהמרים. מה היחס הזה? הוא מוכיח את העובדה הבאה: רוב בני האדם שמאמינים באלוהים מתייחסים אליו כאל אוויר, כאל בלתי מובחן. מדוע אני מנסח זאת כך? משום שבכל פעם שאתם מתמודדים עם עניין מסוים, אתם לא יודעים את כוונותיו של אלוהים. מדוע אתם לא יודעים? אתם לא סתם לא יודעים כרגע. במקום זאת, מהראשית עד התכלית, אתם לא יודעים מה יחסו של אלוהים לעניין הזה. בזמנים האלה שבהם אתם לא רואים ולא יודעים מה יחסו של אלוהים, האם הרהרתם בו? האם חיפשתם אותו? האם תקשרתם אותו? לא! זו הוכחה לעובדה: אין קשר בין אלוהים של אמונתכם ואלוהים האמיתי. אתם, שמאמינים באלוהים, רק מהרהרים ברצון שלכם עצמכם, רק מהרהרים ברצון של מנהיגיכם ורק מהרהרים במשמעות השטחית של דבר האל, הנוגעת לדוקטרינות, אך אתם כלל לא מנסים להכיר ולחפש באמת את רצון האל. כך הדבר, הלא כן? מהותו של העניין הזה היא איומה! במשך שנים רבות, פגשתי בני אדם רבים שמאמינים באלוהים. איך מתבטאת האמונה הזו? יש בני אדם שמאמינים באלוהים כאילו הוא אוויר. לבני האדם האלה אין תשובות לשאלות הנוגעות לקיומו של אלוהים משום שהם לא יכולים להרגיש את נוכחותו או את היעדרו של אלוהים ולהיות מודעים אליהן, ועל אחת כמה וכמה הם לא יכולים לראות או להבין אותן בבירור. באופן לא מודע, בני האדם האלה חושבים שאלוהים לא קיים. יש אחרים שמאמינים באלוהים כאילו הוא אדם. בני האדם האלה מאמינים שאלוהים לא מסוגל לעשות את כל הדברים שהם לא מסוגלים לעשות, ושאלוהים צריך לחשוב בדיוק כמו שהם חושבים. הגדרתו של אלוהים על פי בני האדם האלה היא: "אדם בלתי נראה שאי-אפשר לגעת בו." יש גם קבוצה של בני אדם שמאמינה באלוהים כאילו הוא בובה. בני האדם האלה מאמינים שאין לאלוהים רגשות, ושאלוהים הוא פסל. אין לאלוהים יחס, השקפה או רעיונות לגבי שום עניין. הוא נתון לחסדו של האדם. בני האדם פשוט מאמינים במה שהם רוצים להאמין בו. אם הם הופכים אותו לגדול, הוא גדול; אם הם הופכים אותו לקטן, הוא קטן. כשבני האדם חוטאים וזקוקים לרחמיו של אלוהים, לסובלנותו של אלוהים ולאהבתו של אלוהים, אלוהים צריך להעניק מרחמיו. בני האדם האלה מדמיינים אלוהים במחשבותיהם, וגורמים לאלוהים הזה לעמוד בדרישותיהם ולספק את כל רצונותיהם. על פי כל מקום וזמן, ועל פי מעשיהם, בני האדם האלה משנים את יחסם לאלוהים ואת אמונתם באלוהים. יש אפילו כאלה שמאמינים שאלוהים יכול להושיע אותם לאחר שהם פגעו בטבעו של אלוהים. זאת משום שהם מאמינים שאהבתו של אלוהים לא יודעת גבול, שאלוהים צודק בטבעו, ושכאשר בני האדם פוגעים באלוהים, אלוהים לא זוכר מכך דבר. מכיוון שפגמיו של האדם, הסגות הגבול של האדם ומרדנותו של האדם הם ביטויים רגעיים של טבעו של האדם הזה, אלוהים ייתן הזדמנויות לבני האדם ויהיה סובלני וסבלן כלפיהם. אלוהים ימשיך לאהוב אותם כמו בעבר. לכן התקווה לישועתם עדיין רבה. למעשה, ללא קשר למידה שבה מישהו מאמין באלוהים, כל עוד הוא לא מחפש את האמת, אלוהים נוקט יחס שלילית כלפיו. זאת משום שכאשר אתם מאמינים באלוהים, אתם אולי נוצרים בלבכם ספר מסוים של דבר האל, לומדים ממנו מדי יום, קוראים בו מדי יום, אך אתם זונחים את אלוהים האמיתי, מתייחסים אליו כאל אוויר, מתייחסים אליו כאל אדם, וכמה מכם למעשה מתייחסים אליו כאל בובה. מדוע אני מנסח זאת כך? משום שמנקודת המבט שלי, כשאתם מתמודדים עם עניין מסוים או נתקלים במצב מסוים, אין קשר בין הדברים שקיימים בדעתכם באופן לא מודע, שמתפתחים בקרבכם, לבין דבר האל או חיפוש אחר האמת. אתם רק יודעים מה אתם עצמכם חושבים ומה ההשקפות שלכם עצמכם, ואז אתם מכפיפים את אלוהים לרעיונות שלכם ולהשקפות שלכם. הם הופכים להשקפות של אלוהים, שמשמשות כרף שצריך לעמוד בו ביציבות. עם הזמן, התנהלות כזו מרחיקה אתכם יותר ויותר מאלוהים.


הבינו את יחסו של אלוהים והשליכו מעליכם תפיסות שגויות על אלוהים


האל הזה שאתם מאמינים בו כרגע – האם אי-פעם חשבתם לעצמכם איזה מין אל הוא? כשהוא רואה אדם רע עושה דברים רעים, האם הוא בז לו? (הוא בז לו.) כשהוא רואה טעויות של בני אדם בורים, מה יחסו? (עצב.) כשהוא רואה בני אדם גונבים את המנחות שלו, מה יחסו? (הוא בז להם.) זה ברור מאוד, נכון? כשאלוהים רואה מישהו נוהג באי זהירות באמונתו באלוהים ולא מחפש את האמת, מה יחסו? אתם לא לגמרי בטוחים בתשובה לשאלה הזו, נכון? אי זהירות היא יחס שהוא לא חטא, ולא פוגע באלוהים. בני האדם סבורים שהיא לא צריכה להיחשב לטעות גסה. אם כך, מה לדעתך יחסו של אלוהים כלפיה? (הוא לא מוכן להגיב אליה.) לא מוכן להגיב אליה – איזה מין יחס הוא זה? אלוהים דווקא מזלזל בבני אדם כאלה ובז לבני אדם כאלה! אלוהים מגיב לבני אדם כאלה בכך שהוא מפנה אליהם עורף. גישתו היא לזנוח אותם, לא לעבוד עליהם כלל, לרבות נאורות, הארה, ייסורים או משמעת. בני אדם כאלה פשוט לא נחשבים בעבודתו של אלוהים. מה יחסו של אלוהים לבני אדם שמעוררים את זעמו ופוגעים בצווים המנהליים שלו? תיעוב עמוק! אלוהים זועם עד מאוד על בני אדם שלא מצטערים על כך שהם עוררו את זעמו! "זועם" היא רק הרגשה, מצב רוח. זעם לא יכול לייצג יחס ברור. אולם ההרגשה הזו, מצב הרוח הזה, יביא לסוף לאדם הזה: היא תמלא את אלוהים בתיעוב עמוק! מה ההשלכות של התיעוב העמוק הזה? ההשלכות שלו הן שאלוהים יזנח את האדם הזה ולא יגיב אליו בינתיים. הוא יחכה שהם יטופלו במהלך הענישה. מה זה מרמז? האם עדיין יש לאדם הזה סוף? אלוהים מעולם לא התכוון לתת סוף לאדם כזה! אם כן, המצב שבו אלוהים לא מגיב לאדם כזה כרגע הוא מצב תקין, הלא כן? (כן.) כיצד אדם כזה צריך להתכונן כעת? הוא צריך להתכונן להשלכות השליליות של התנהגותו ולדברים הרעים שהוא גרם להם. זו התגובה של אלוהים לאדם כזה. לכן, אני אומר כעת בבירור לבני אדם כאלה: אל תשלו את עצמכם עוד, ואל תחזיקו בתקוות שווא. אלוהים לא יהיה סובלני עד אין קץ. הוא לא יסבול את הסגת הגבול והמרדנות של בני האדם האלה עד אין קץ. יש כאלה שיאמרו: "ראיתי גם כמה בני אדם כאלה. כשהם מתפללים, אלוהים נוגע ללבם במיוחד, והם בוכים בכי תמרורים. הם בדרך כלל מאושרים מאוד. נדמה שאלוהים שוכן בקרבם ומכוון אותם." אל תאמרו את השטויות האלה! בכי התמרורים שלהם אין פירושו בהכרח שאלוהים נוגע ללבם או שאלוהים שוכן בקרבם, ועל אחת כמה וכמה אין פירוש הדבר שאלוהים מכוון אותם. אם בני האדם מכעיסים את אלוהים, האם אלוהים בכל זאת יכוון אותם? באופן כללי, כשאלוהים מחליט לסלק מישהו, לנטוש אותו, לאדם הזה כבר אין סוף. לא משנה כמה בני האדם האלה מרוצים מעצמם כשהם מתפללים, ולא משנה כמה הם בטוחים שאלוהים שוכן בלבם – זה כבר לא חשוב. מה שחשוב הוא שאלוהים לא צריך ביטחון כזה ושאלוהים כבר דחה את האדם הזה. גם לא חשוב כיצד מטפלים בו לאחר מכן. מה שחשוב הוא שכרגע, האדם הזה מכעיס את אלוהים, ושסופו כבר נקבע. אם אלוהים החליט שלא להושיע אדם כזה, הוא יישאר מאחור להיענש. זה יחסו של אלוהים.


על אף שאהבה היא חלק ממהותו של אלוהים, ועל אף שהוא מרחם על כולם, בני האדם מתעלמים מהעובדה שמהותו היא גם כבוד, ושוכחים אותה. העובדה שיש בו אהבה אין פירושה שבני האדם יכולים לפגוע בו בחופשיות ושאין לו רשות או תגובות. העובדה שיש לו רחמים אין פירושה שאין לו עקרונות בהתייחסותו לבני האדם. אלוהים חי. הוא באמת קיים. הוא לא בובה דמיונית על חוט או משהו אחר. מכיוון שהוא קיים, עלינו להקשיב בזהירות לקול לבו כל הזמן, לשים לב ליחסו ולהבין את רגשותיו. אסור לנו להשתמש בדמיונות של בני האדם כדי להגדיר את אלוהים, ואסור לנו להכפיף את אלוהים למחשבות והרצונות של בני האדם ולכפות על אלוהים את סגנונו וחשיבותו של האדם באופן שבו הוא מתייחס אל האנושות. אם אתם עושים זאת, אתם מכעיסים את אלוהים, אתם מתגרים בחרון אפו של אלוהים, ואתם קוראים תיגר על כבודו של אלוהים! לפיכך, אחרי שהבנתם את חומרת העניין, אני מפציר בכל אחד ואחד מכם להיות זהיר ושקול במעשיו. היו זהירים ושקולים בדיבורכם. ובאשר לאופן שבו אתם מתייחסים לאלוהים, ככל שתהיו יותר זהירים ושקולים, כך ייטב! כשאתם לא מבינים מה יחסו של אלוהים, אל תדברו ברשלנות, אל תהיו רשלנים במעשיכם ואל תדביקו תוויות ברשלנות. יותר מכך, אל תסיקו מסקנות באופן שרירותי. במקום זאת, עליכם להמתין ולחפש. זה גם ביטוי של יראת האל והישמרות מרע. אם תוכלו להשיג את המטרה הזו מעל הכל, ואם תאמצו את היחס הזה מעל הכל, אלוהים לא יאשים אתכם בטיפשותכם, בורותכם וחוסר ההיגיון שלכם. במקום זאת, משום חששכם מפגיעה באלוהים, כבודכם כלפי כוונותיו של אלוהים ומוכנותכם להישמע לו, אלוהים יזכור אתכם, יכוון אתכם ויהפוך אתכם לנאורים, או יהיה סובלני לבוסריות והבורות שלכם. מצד שני, אם יחסכם כלפי אלוהים יהיה מזלזל – אם תמתחו ביקורת על אלוהים באופן שרירותי, ואם תנחשו ותגדירו את כוונתו של אלוהים באופן שרירותי – אלוהים יגזור את דינכם, יטיל עליכם משמעת ואפילו יעניש אתכם, או שהוא יעביר לכם מסר. ייתכן שהמסר הזה יהיה קשור לסופכם. לפיכך, אני בכל זאת רוצה להדגיש זאת פעם נוספת, ולהודיע לכל הנוכחים להיות זהירים ושקולים לגבי כל מה שמגיע מאלוהים. אל תדברו ברשלנות, ואל תהיו רשלנים במעשיכם. לפני שאתם אומרים דבר מה, עליכם לחשוב: האם הדברים האלה יכעיסו את אלוהים? האם הדברים האלה מבטאים יראת אל? אפילו בעניינים פשוטים, עליכם בכל זאת לנסות לענות על השאלות האלה וממש לחשוב עליהן. אם אתם יכולים באמת לנהוג על פי העקרונות האלה בכל מקום, בכל הדברים ובכל זמן, במיוחד בקשר לעניינים שאתם לא מבינים, אלוהים תמיד יכוון אתכם ותמיד ייתן לכם נתיב לצעוד בו. ללא קשר לרושם שבני האדם יוצרים, אלוהים רואה הכל בבירור ובפשטות, והוא יספק לכם הערכה מדויקת וראויה של הרשמים האלה. לאחר שתחוו את הניסיון הסופי, אלוהים ייקח את התנהגותכם הכוללת ויסכם אותה כדי לקבוע את סופכם. התוצאה הזו תשכנע את כולם מעבר לכל ספק. מה שאני רוצה לומר לכם הוא שכל מעשה שלכם, כל פעולה שלכם וכל מחשבה שלכם יכריעו את גורלכם.


מי קובע את סופו של האדם


יש עוד עניין חשוב מאוד, והוא יחסכם לאלוהים. היחס הזה הוא חיוני! הוא קובע אם דרככם תוביל אתכם בסופו של דבר לחורבן או ליעד יפהפה שאלוהים הכין לכם. בעידן המלכות, אלוהים כבר עבד יותר מ-20 שנה, ובמהלך 20 השנים האלה, יכול להיות שלבכם לא היו בטוחים לגבי הביצועים שלכם. עם זאת, אלוהים ערך בלבו רישום ממשי ונכון של כל אחד ואחד מכם. החל מהרגע שבו כל אדם הופך לחסיד שלו, מתחיל להאזין להטפותיו ולהבין את האמת יותר ויותר וכלה ברגע שהאדם הזה ממלא את חובתו – אלוהים מנהל רישום של כל אחד מהרשמים האלה. כשאדם כלשהו ממלא את חובתו, כשהוא ניצב בפני נסיבות שונות וניסיונות שונים, מה יחסו של האדם הזה? איך הוא ממלא את חובתו? מה הוא מרגיש כלפי אלוהים בלבו? אלוהים עורך רישום של כל זה – תיעוד של כל זה. אולי מנקודת מבטכם, העניינים האלה מבלבלים. עם זאת, מזווית מבטו של אלוהים, הם ברורים כשמש, ואין כל סימן לרישול. זה עניין שקשור לסופו של כל אדם ואדם, וכן לגורלו וסיכוייו העתידיים. יתרה מזאת, כאן אלוהים משקיע את כל מאמציו הקפדניים. משום כך, אלוהים לא מעז לזנוח את העניין הזה, והוא לא יסבול אף רישול בנושא. אלוהים עורך את הרישום הזה של האנושות, והוא עורך רישום של כל חסידיו, מהראשית ועד התכלית. היחס שלכם כלפי אלוהים בעת הזו יקבע את גורלכם. האין זאת כך? אם כן, האם אתם חושבים שאלוהים צודק? האם מעשיו של אלוהים ראויים? האם יש לכם עדיין דימוי שונה של אלוהים בדעתכם? (לא.) אם כן, האם אתם אומרים שאלוהים קובע את סופו של האדם, או שהאדם הוא שקובע אותו בעצמו? (אלוהים קובע אותו.) מי קובע אותו? (אלוהים.) אתם לא בטוחים, נכון? אחים ואחיות מכנסיות הונג קונג, השמיעו את קולכם – מי קובע זאת? (האדם קובע זאת בעצמו.) האדם קובע זאת בעצמו? אם כן, האם פירוש הדבר שאין לכך שום קשר לאלוהים? מי מהכנסיות הקוריאניות רוצה להשמיע את קולו? (אלוהים קובע את סופו של האדם על פי פעולותיו ומעשיו, ועל פי הנתיב שהוא צועד בו.) זו תשובה מאוד אובייקטיבית. יש כאן עובדה שעליי לגלות לכם: במהלך עבודת הישועה של אלוהים, הוא קובע רף לאדם. הרף הזה הוא שהאדם יוכל להישמע לדבר האל ולצעוד בדרכו של אלוהים. הרף הזה הוא מה שמשמש בשיקולים על סופו של האדם. אם אתם נוהגים על פי הרף הזה של אלוהים, אתם יכולים לזכות בסוף טוב. אם לא, אתם לא יכולים לזכות בסוף טוב. אם כן, מי אתם אומרים שקובע את הסוף הזה? אלוהים לא קובע אותו לבדו – אלוהים והאדם קובעים אותו ביחד. האם זה נכון? (כן.) מדוע? משום שאלוהים הוא זה שרוצה באופן פעיל לעסוק בעבודה של הושעת האנושות, ולהכין יעד יפהפה לאדם. האדם הוא המטרה של עבודתו של אלוהים, והסוף הזה, היעד הזה, הוא מה שאלוהים מכין לאדם. אילו לא הייתה מטרה לעבודתו של אלוהים, הוא לא היה צריך לעשות את העבודה הזו. אילו אלוהים לא היה עושה את עבודתו, לא הייתה לאדם הזדמנות לישועה. האדם הוא מטרת הישועה, ועל אף שהאדם הוא הצד הפסיבי בתהליך הזה, יחסו של הצד הזה היא שקובעת אם אלוהים יצליח בעבודתו להושעת האנושות. אלמלא ההכוונה שאלוהים מעניק לכם, לא הייתם יודעים מה הרף שלו ולא הייתה לכם מטרה. אם יש לכם את הרף הזה, המטרה הזו, אך אתם לא מסוגלים לשתף פעולה, לא מנהיגים זאת, לא משלמים את המחיר, הרי שאתם בכל זאת לא תשיגו את הסוף הזה. זו הסיבה שאנחנו אומרים שלא ניתן להפריד את הסוף הזה מאלוהים, ושלא ניתן להפריד אותו מהאדם. ועכשיו אתם יודעים מי קובע את סופו של האדם.


בני האדם נוטים להגדיר את אלוהים על פי ניסיונם


כשדנו בנושא של הכרת האל, האם הבחנתם במשהו? האם הבחנתם שיחסו הנוכחי של אלוהים השתנה? האם יחסו של אלוהים כלפי האנושות לא יכול להשתנות? האם אלוהים יישא זאת תמיד, וירעיף את כל אהבתו ורחמיו על האדם עד אין קץ? העניין הזה נוגע גם למהותו של אלוהים. בואו נחזור לשאלת הבן האובד לכאורה שדנו בה קודם לכן. אחרי שהשאלה הזו נשאלה, תשובותיכם לא היו ברורות במיוחד. במילים אחרות, אתם עדיין לא מבינים היטב את כוונותיו של אלוהים. ברגע שבני האדם יודעים שאלוהים אוהב את האנושות, הם מגדירים את אלוהים כסמל לאהבה: מעשיהם של בני האדם, התנהגותם, יחסם לאלוהים ומרדנותם לא חשובים כלל, משום שיש לאלוהים אהבה, ומשום שאהבתו של אלוהים לא יודעת גבול ולא ניתנת למדידה יש לאלוהים אהבה, ולכן הוא יכול להיות סובלני כלפי בני האדם. יש לאלוהים אהבה, ולכן הוא יכול להיות רחום כלפי בני האדם, רחום כלפי בוסריותם, רחום כלפי בורותם ורחום כלפי מרדנותם. האם זה באמת המצב? מבחינת בני אדם מסוימים, לאחר שהם חוו את סבלנותו של אלוהים פעם אחת או פעמים ספורות, הם מתייחסים אליה כאל נכס להבנתם את אלוהים וסבורים שאלוהים יהיה סבלן ורחום כלפיהם לנצח נצחים, ולאורך חייהם, הם מתייחסים לסבלנותו של אלוהים כאל רף לאופן שבו אלוהים מתייחס אליהם. יש גם כאלה שלאחר שהם חוו את סובלנותו של אלוהים פעם אחת, הם מגדירים את אלוהים אחת ולתמיד כסובלני, והסובלנות הזו היא ללא גבול, ללא תנאים ואף ללא כל עקרונות. האם הסברות האלה נכונות? בכל פעם שאנחנו דנים במהותו של אלוהים או בטבעו של אלוהים, אתם נראים מבולבלים. כשאני רואה אתכם מצב כזה, אני קצת כועס. שמעתם אמיתות רבות בנוגע למהותו של אלוהים. הקשבתם גם לנושאים רבים בנוגע לטבעו של אלוהים. עם זאת, בדעתכם, העניינים האלה והאמת של ההיבטים האלה הם רק זיכרונות המבוססים על תיאורה ומילים כתובות. אף אחד מכם לא מסוגל לחוות את טבעו האמיתי של אלוהים בחייו הממשיים, ואתם גם לא יכולים פשוט להבין מהו טבעו של אלוהים. לפיכך, אתם פזורי דעת באמונותיכם – לכולכם יש אמונה עיוורת, עד כדי כך שיחסכם לאלוהים מזלזל ואתם מבטלים אותו כלאחר יד. לאן מוביל יחס כזה לאלוהים? הוא מוביל אתכם מיד להסיק מסקנות לגבי אלוהים. ברגע שאתם מתחילים להכיר את אלוהים במקצת, אתם חשים סיפוק רב, אתם חשים כאילו זכיתם באלוהים כולו. לאחר מכן, אתם מסיקים שכך הוא אלוהים, ואתם לא מניחים לו לנוע בחופשיות. ובכל פעם שאלוהים עושה משהו חדש, אתם פשוט לא מודים שהוא אלוהים. יום אחד, כשאלוהים יאמר, "אני כבר לא אוהב את האדם. אני כבר לא מעניק לאדם רחמים. כבר אין לי אף סובלנות או סבלנות כלפי האדם. אני מלא בתיעוב עמוק ואנטיפתיה כלפי האדם," בני האדם יתנגדו להצהרה הזו מעומק לבם. חלקם אפילו יאמרו: "אתה כבר לא אלוהיי. אתה כבר לא האל שאני רוצה להימנות על חסידיו. אם זה מה שאתה אומר, אתה כבר לא כשיר להיות אלוהיי, ואני לא צריך להמשיך להימנות על חסידיך. אם לא תיתן לי רחמים, אם לא תיתן לי אהבה, ואם לא תיתן לי סובלנות, אני לא אמנה עוד על חסידיך. רק אם תהיה סובלני כלפיי עד אין קץ, אם תהיה תמיד סבלן כלפיי, אם תאפשר לי לראות שאתה אהבה, שאתה סבלנות שאתה סובלנות... רק אז אוכל להימנות על חסידיך, ורק אז יוכל להיות לי הביטחון להימנות על חסידיך עד הסוף. מכיוון שזכיתי בסבלנות וברחמים שלך, המרדנות והסגת הגבול שלי יכולות לזכות לסליחה עד אין קץ ולזכות למחילה עד אין קץ, ובאפשרותי לחטוא בכל מקום ובכל זמן, להתוודות ולזכות למחילה בכל זמן ובכל מקום, ולהכעיס אותך בכל זמן ובכל מקום. לא אמורים להיות לך דעות או מסקנות משלך בנוגע אליי." על אף שאתם אולי לא חושבים על שאלה כזו באופן כה סובייקטיבי ומודע, בכל פעם שאתם רואים באלוהים כלי להשגת סליחה על חטאיכם ואמצעי לזכייה ביעד יפהפה, מבלי להרגיש, כבר הצבתם את האל החי כמנוגד לכם, כאויבכם. זה מה שאני רואה. אתם יכולים להמשיך לומר, "יש בי אמונה באלוהים," "אני בחיפוש אחר האמת," "אני רוצה לשנות את הטבע שלי," "אני רוצה להיחלץ מהשפעת החושך," "אני רוצה לרצות את אלוהים," "אני רוצה לציית לאלוהים" "אני רוצה להיות נאמן לאלוהים ולמלא את חובתי היטב," וכן הלאה. עם זאת, גם אם דבריכם נשמעים נחמדים מאוד, גם אם בקיאים בתיאורה, גם אם התיאוריה הזו מרשימה ומכובדת, האמת היא שיש כעת בני אדם רבים שכבר גילו כיצד להשתמש בפיקוח, בדוקטרינה ובתיאוריה שלמדתם כדי להסיק מסקנות על אלוהים ולהציב אותו כמנוגד אליכם באופן טבעי לחלוטין. אף על פי שלמדתם מכתבים ולמדתם דוקטרינות, לא באמת נוכחתם במציאות האמת, ולכן קשה לכם מאוד להתקרב לאלוהים, להכיר את אלוהים ולהבין את אלוהים. זה מצב עלוב!


ראיתי את המקרה הבא בסרטון וידאו: כמה אחיות החזיקו עותק של "הדבר מופיע בבשר", והן החזיקו אותו גבוה מאוד. הן החזיקו את הספר הזה ביניהן, גבוה מעל ראשיהן. על אף שזה רק דימוי, הדבר שזה מעורר אצלי הוא לא דימוי. זה גורם לי דווקא לחשוב שמה שכל אדם מרומם בלבו הוא לא דבר האל, אלא הספר של דבר האל. זה עניין מדכא מאוד. דרך ההנהגה הזו פשוט אינה תפיסה מרוממת של אלוהים. העובדה שאתם לא מבינים את אלוהים היא הסיבה לכך ששאלה כה ברורה וכה פעוטה גורמת לכם להעלות את התפיסות שלכם. כשאני דורש מכם דברים, כשאני רציני איתכם, אתם מגיבים בהשערות ובדמיונות משלכם. חלקכם אפילו נוקטים נימה ספקנית ושואלים שאלות בחזרה. זה מאשר באופן ברור אף יותר שהאל שאתם מאמינים בו הוא לא אלוהים האמיתי. אחרי שקראתם את דבר האל במשך שנים כה רבות, אתם משתמשים בדבר האל, בעבודתו של אלוהים ובדוקטרינות נוספות כדי להסיק שוב מסקנות על אלוהים. יתרה מזאת, אתם לעולם לא מנסים להבין את אלוהים. אתם לעולם לא מנסים לברר את כוונותיו של אלוהים. אתם לא מנסים להבין מה יחסו של אלוהים לאדם, או מה אלוהים חושב, מדוע הוא עצוב, מדוע הוא כועס, מדוע הוא דוחה בני אדם, ולענות על שאלות נוספות כאלה. יותר מכך, אפילו יותר בני אדם מאמינים שאלוהים שתק מאז ומתמיד משום הוא רק צופה במעשיה של האנושות, מפני שאין לו יחס אליהם ומשום שאין לו רעיונות משלו. יש עוד קבוצה של בני אדם שמרחיקה לכת עוד יותר. בני האדם האלה סבורים שאלוהים לא פוצה פה משום שהוא מאשר את הנעשה, שאלוהים לא פוצה פה משום שהוא ממתין, שאלוהים לא פוצה פה משום שאין לו יחס, שמשום שיחסו של אלוהים כבר פורט במלואו בספר, הוא כבר בוטא לגמרי בפני האנושות, ואין צורך לחזור ולומר אותו לבני האדם פעם אחר פעם. על אף שאלוהים שותק, עדיין יש לו יחס, יש לו השקפה ויש לו רף שהוא מציב לבני האדם. על אף שבני האדם לא מנסים להבין אותו ולא מנסים לחפש אותו, יחסו ברור מאוד. חשבו על אדם שעבד את אלוהים בלהט בעבר, אך אשר נטש את אלוהים ועזב בשלב מסוים. אם האדם הזה ירצה לחזור כעת באופן מפתיע, אתם לא יודעים מה תהיה השקפתו של אלוהים ומה יהיה יחסו של אלוהים. נכון שזה מצב עלוב? למעשה, זה עניין שטחי למדי. אם באמת הייתם מבינים את לבו של אלוהים, הייתם יודעים מה יחסו לאדם כזה, ולא הייתם משיבים תשובה כה מעורפלת. מכיוון שאתם לא יודעים, אני אספר לכם.


חומרים נוספים לקריאה


עוד


האל הכול יכול - ביאת המשיח


כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

חיפוש
ארכיון