יא. דברים קלאסיים על ההיווכחות במציאות האמת

יא. דברים קלאסיים על ההיווכחות במציאות האמת

(ב) דברים בנושא תפילה לאלוהים ועבודת אל

14. אף על פי שכאשר בני האדם כורעים ברך ומתפללים, הם מדברים לאלוהים במישור בלתי מוחשי, אתם חייבים להבין בבירור שתפילותיהם הן גם מעין צינור שדרכו עובדת רוח הקודש. כשבני האדם מתפלליםומבקשים דבר מה כשהם במצב הנכון, רוח הקודש תפעל במקביל. זהו מעין שיתוף פעולה הרמוני בין אלוהים והאנושות משתי נקודות מבט שונות. במילים אחרות, זהו אלוהים שעוזר לבני האדם לטפל בסוגיות מסוימות. זהו מעין שיתוף פעולה מצד בני האנוש כשהם מתייצבים בפני אלוהים. זוהי גם מעין שיטה שבה אלוהים מושיע אנשים ומטהר אותם. יתרה מזאת, זה הנתיב שבו אנשים יכולים להיווכח בחיים כראוי, וזה לא טקס משום סוג שהוא. התפילה היא לא רק כדי לעורר את התלהבותם של בני האדם. אילו זו הייתה המטרה היחידה, היה די במחוות פשוטות ובשאגת ססמאות אחדות, ולא היה צורך לבקש שום דבר, או לעבוד את אלוהים. חשיבותה של התפילה עמוקה מאוד! אם תתפללו לעתים קרובות, ואם תדעו איך להתפלל – כך שתתפללו לעיתים תכופות גם בציות ובכניעה וגם באופן הגיוני – אזי מצבכם הפנימי יהיה ראוי במיוחד. אם אתם מבטאים את הססמאות האלה לעתים קרובות במהלך תפילתכם, בלי שאתם נושאים בשום עול ובלי לשקול אילו חלקים מתפילתכם הם הגיוניים, אילו מדבריכם אינם הגיוניים, ואיזה סגנון דיבור אינו מהווה עבודת אל אמיתית, ואם לעולם אינכם רציניים בעניינים האלה, הרי שתפילותיכם לא יצלחו, ומצבכם הפנימי תמיד יהיה חריג; לעולם לא תעמיקו במיוחד בהבנתכם את טיבם של היגיון רגיל, ציות אמיתי ועבודת אל אמיתית, והיכן מקומכם בתפילה. כל אלה הם עניינים מורכבים.

מתוך "החשיבות והנוהג של התפילה" ב'תיעוד נאומיו של המשיח'

15. לעתים קרובות מדי, תפילותיכם חסרות היגיון. אתם תמיד מתפללים בנימה הבאה: הו אלוהים! מאחר שאפשרת לי למלא את החובה הזו, אתה חייב לגרום לכל מעשיי להיות הולמים, כדי למנוע הפרעות לעבודתך וכדי למנוע כל פגיעה באינטרסים של משפחת האל. אתה חייב להגן עליי..." תפילה כזו היא חסרת כל היגיון, הלא כן? ...ראו את התפילות של ישוע (על אף שתפילותיו לא מוזכרות כאן כדי לגרום לבני האדם לתפוס את מקומו או את תפקידו): בגן בגת שמנים, הוא התפלל, "אִם אֶפְשָׁר הַדָּבָר..." כלומר "אם הדבר יתאפשר". הדבר נאמר בדיון. הוא לא אמר, "אני מפציר בך". בלב כנוע ובמצב כנוע, הוא התפלל, "אִם אֶפְשָׁר הַדָּבָר, הַעֲבֵר נָא מִמֶּנִּי אֶת הַכּוֹס הַזֺּאת, אַךְ לֹא כִּרְצוֹנִי אֲנִי כִּי אִם כִּרְצוֹנְךָ אַתָּה" (מתי כ"ו 39). הוא עדיין התפלל כך בפעם השנייה, ובפעם השלישית הוא התפלל, "יהי נא כרצונך". לאחר שהוא הבין את כוונותיו של אלוהים האב, הוא אמר, "יהי נא כרצונך". הוא היה מסוגל לציית באופן מלא מבלי לבחור בחירות אישיות כלל. הוא אמר, "אם הדבר אפשרי, העבר ממני את הכוס הזאת." מה היה פירוש הדבר? הוא התפלל כך מפני שהוא חשב על הסבל הגדול שהוא עבר כשדימם על הצלב עד נשמתו האחרונה – וזו הייתה התייחסות לנושא המוות – ומפני שהוא עדיין לא הבין באופן מלא את כוונותיו של אלוהים האב. כיוון שהוא היה מסוגל להתפלל כך חרף המחשבה על הסבל, הוא אכן גילה צייתנות גמורה. אופי תפילתו היה רגיל – הוא לא הציע אף תנאי בתפילתו, והוא גם לא אמר שיש להסיר את הכוס. במקום זאת, מטרתו הייתה לחפש את כוונותיו של אלוהים במצב שהוא לא הבין. בפעם הראשונה שהוא התפלל, הוא לא הבין, והוא אמר, "אִם אֶפְשָׁר הַדָּבָר... כִּי אִם כִּרְצוֹנְךָ

אַתָּה". הוא התפלל לאלוהים מתוך עמדת ציות וכניעה. בפעם השנייה, הוא התפלל באותו אופן. בסך הכל, הוא התפלל שלוש פעמים (כמובן ששלוש התפילות האלה לא נפרסו על שלושה ימים בלבד), ובתפילתו האחרונה, הוא הבין לגמרי את כוונותיו של אלוהים. לאחר מכן, הוא כבר לא התחנן לשום דבר. בשתי תפילותיו הראשונות, הוא התחנן מתוך מצב פסיבי. עם זאת, אנשים פשוט לא מתפללים כך. בתפילותיהם, אנשים אומרים, "אלוהים, אני מתחנן שתעשה דבר כזה או אחר, ואני מתחנן שתנחה אותי בדבר כזה או אחר, ואני מתחנן שתכשיר לי את הקרקע..." ייתכן שהוא לא יכשיר לכם את הקרקע ויאפשר לחוות קשיים. כשאנשים תמיד אומרים, "אלוהים, אני מבקש שתכין עבורי את הקרקע ותיתן לי כוח".תפילה כזו היא כל כך חסרת היגיון! אתם חייבים להיות הגיוניים בתפילותיכם, ואתם חייבים להתפלל מנקודת המוצא של ציות וכניעה. אל תגבילו את התפילות שלכם. עוד בטרם התחלתם להתפלל, אתם כבר מגבילים את עצמכם באופן הבא: אני חייב להפציר באלוהים ולגרום לו לעשות דבר כזה או אחר. תפילה כזו היא כל כך חסרת היגיון.

16. האיש הזה, פטרוס, היה אדם בעל איכות נפלאה, אבל הנסיבות שלו היו שונות מהנסיבות של פאולוס. ההורים שלו רדפו אותי – הם היו בין השדים שהשטן דבק בהם, ולכן אי-אפשר לומר שהם התוו את הדרך לפטרוס. פטרוס היה חריף ושנון, והייתה לו בינה טבעית שהוריו התגאו בה עוד בילדותו. עם זאת, לאחר שגדל, הוא הפך לאויב שלהם משום שהוא תמיד שאף להכיר אותי, מה שהביא אותו להפנות עורף להוריו. הסיבה לכך הייתה קודם כל, שהוא האמין שהשמיים והארץ וכל צבאם הם בידי האל הכול יכול, ושאלוהים הוא מקור כל הדברים החיוביים ושהם נובעים ישירות ממנו, מבלי שהשטן מעבד אותם בדרך. בזכות דוגמת הנגד של ההורים שלו שעמדה בדרכו, הוא היה מסוגל להכיר ביתר קלות את אהבתי ורחמיי, מה שעורר בו להט עז אף יותר לחפש אותי. הוא לא רק הקפיד לאכול ולשתות את דבריי, אלא יותר מזה, לתפוס את כוונותיי. הוא גם תמיד היה שקול וזהיר במחשבותיו, כך שהוא תמיד היה פיקח וחריף ברוחו, ולכן

הוא היה מסוגל לְרַצות אותי בכל מעשיו. בחייו השגרתיים, הוא הקפיד להטמיע את הלקחים של מי שנכשל בעבר, כדי לדרבן את עצמו הלאה לאתגרים גדולים יותר, בחשש רב ליפול ברשתו של הכישלון. הוא גם הקפיד לספוג בתוכו את האמונה והאהבה של כל מי שאהב את אלוהים לאורך העידנים. כך הוא האיץ את תהליך צמיחתו לא רק ביחס להיבטים השליליים, אלא באופן חשוב בהרבה, ביחס להיבטים החיוביים, עד שהוא הפך בפניי לבן האדם שהכיר אותי הכי טוב. לכן קל לדמיין איך הוא יכול היה להפקיד בידיי את כל מה שיש לו, ולא להיות עוד אדון לעצמו אפילו באכילה, בלבוש, בשינה, או בבחירה היכן לשהות, אלא הפך את הרצון לְרַצות אותי בכל דבר ליסוד הנאתו מרוחב לבי. פעמים כה רבות העמדתי אותו בניסיון, מה שכמובן כמעט הרג אותו, אבל אפילו בעיצומם של כל מאות הניסיונות האלה, הוא מעולם לא איבד את האמון בי ומעולם לא התערערה אמונתו. גם כשאמרתי שכבר השלכתי אותו הצדה, הוא לא נעשה רך-לבב ולא התייאש, אלא המשיך כבעבר להוציא לפועל את עקרונותיו כדי לאהוב אותי באופן מעשי. אמרתי לו שעל אף אהבתו כלפיי, לא שיבחתי אותו אלא בסופו של דבר השלכתי אותו לידי השטן. בעיצומי כל הניסיונות האלה, שלא פגעו בבשרו אלא היו ניסיונות של דיבור, הוא עדיין התפלל אליי: "הו, אלוהים! בין השמיים והארץ ושפע צבאם, האם יש בן אדם כלשהו, יצור כשלהו או דבר כלשהו שהוא לא בידיך, האל הכול יכול? כשאתה רוצה להפגין כלפיי רחמים, לבי צוהל מאוד על רחמיך. כשאתה רוצה לשפוט אותי, על אף שאני כלל לא ראוי, אני חש עוד יותר במסתוריות הרבה של מעשיך, מפני שאתה מלא בסמכות ובחוכמה. אף שבשרי סובל, רוחי מתעודדת. איך אוכל שלא להלל את חוכמתך ואת מעשיך? גם אם אמות אחרי שאזכה להכיר אותך, אהיה מוכן ומזומן לכך. הו, האל הכול יכול! האם אתה באמת לא רוצה לאפשר לי לראות אותך? האם אני באמת לא ראוי לקבל את שיפוטך? האם ייתכן שיש בי משהו שאתה לא רוצה לראות?" בעיצומם של הניסיונות השונים האלה, אפילו שפטרוס לא היה מסוגל לתפוס את כוונותיי בדיוק, ניכר שהוא שאב גאווה ותחושה של תהילה מכך שהשתמשתי בו (גם אם רק לקבל את שיפוטי כדי שהאנושות תוכל לראות את מלכותיותי ואת חרון אפי), ולא דוכדך כלל משום שהוא הועמד בניסיון. בזכות נאמנותו בפניי, ובזכות הברכות שהרעפתי עליו, הוא נעשה מופת ודגם לחיקוי לאנושות במשך אלפי שנים. האין זו בדיוק הדוגמה שעליכם לנהוג לפיה?

מתוך "פרק 6" ב'דברי האל לתבל כולה' בספר 'הדבר מופיע בבשר'

מתוך:כנסיית האל הכול יכול

אמיתות רלוונטיות:

מהי תפילה?——חשיבות התפילה